ביום שמשי ולח במאי, נבחרת הכדורגל האנגלית נחתה בריו דה ז'ניירו למשחק חוץ חשוב נגד ברזיל. השחקנים היו נרגשים ונלהבים מהאתגר שעומד לפניהם, אך גם ציפו להנות מהמראות והצלילים של העיר התוססת.
לאחר יום אימונים מתיש, כמה מהשחקנים החליטו לצאת לבילוי לילי קליל ולהכיר את העיר. הם מצאו את עצמם בשכונת לָפָּה הידועה בחיי הלילה הסוערים שלה. שם, הם נכנסו לבר מקומי, התיישבו והתחילו לשתות ולרקוד.
בערב אחד, כאשר השתייה הפכה לרבה והמוזיקה נעשתה חזקה, הצטרפו לשולחנם כמה נערות מקומיות יפות. השחקנים, שהיו במצב רוח מרומם, התחילו לדבר ולהשתעשע עם הבנות, מבלי לדעת שהן נערות ליווי מקצועיות.
ככל שהערב התמשך, הוזמנו עוד ועוד משקאות, והשחקנים היו רחוקים מלהבחין בזמן החולף. באותו זמן, אחד מחברי צוות הניהול של הנבחרת הבחין בהיעדרם ודאג לשלומם. הוא החליט לצאת לחפש אותם.
כאשר חבר הצוות הגיע לבר, הוא נדהם לגלות את השחקנים במצב של שיכרות וכשהם מוקפים בהמון נערות ליווי. הוא ניסה להזעיק אותם לחזור למלון, אך השחקנים סרבו בתוקף. כאשר המצב החל להחמיר, המשטרה המקומית התערבה ועצרה את כולם – השחקנים, הנערות ואפילו חבר הצוות.
התקשורת המקומית קפצה על ההזדמנות לסקר את הסיפור, ובתוך זמן קצר הוא הגיע לכותרות הראשיות בברזיל ובאנגליה. התקשורת באנגליה זעמה על ההתנהגות הלא מקצועית של השחקנים, ואוהדי הנבחרת התאכזבו מאוד.
בבוקר המחרת, מנהל הנבחרת נאלץ לבוא לתחנת המשטרה לשחרר את השחקנים בערבות. בעקבות האירוע, ההכנות למשחק נגד ברזיל היו פחות מאידיאליות. השחקנים נענשו בחומרה על ידי ההתאחדות האנגלית, והמשחק עצמו הסתיים בהפסד צורב לאנגלים.
האירוע הזה נחרט בזיכרון הציבורי והפך לתמרור אזהרה לשחקנים אחרים בעתיד. כולם למדו שלמרות הפיתויים והחוויות המרתקות בערים זרות, חשוב לשמור על מקצועיות ולהתמקד במשימה שלשמה הגיעו – לנצח במגרש הכדורגל.
